אחד המנגנונים היעילים ביותר בניהול ארועים מורכבים הוא לעבוד בשיטת הניהול המניפתי.

לדוגמא, כל נושא או תחום מוגדר תחת אחריות של חוקר, לו מגדירים היטב את גבולות הגזרה- כמה תקציב עומד לרשותו, כמה מרצים הוא נדרש להביא, באיזה תחומים, ומצד שני- מאפשרים לו אוטונומיה בתוך התחום שלו. ברגע שנבהיר לאותו חוקר שהצלחת התחום תלוייה רק בו, כבר עשינו חלק חשוב מהעבודה. הניהול של הצוות המארגן נעשה יעיל יותר, ומתמקד בניהול המנהלים וצוותי המשנה. 

אותו עיקרון ישמש אותנו גם בהיבטים אחרים של הכנס, כגון תמיכה טכנית בזמן הארוע- במקום להגדיר אחריות כוללת לכל אלפי המשתתפים, נגדיר צוות ראשי שמפעיל צוותי משנה, בכל אחד ממושבי ההרצאות המקבילים, במדרג של מורכבות הטיפול. איש הקשר הראשוני בכל צוות (אשר בשאיפה ממונה ע"י ראש המושב, ראה דוגמא קודמת…) נותן את המענה הראשוני, ומפנה לצוות הטכני הראשי רק את הדברים הדורשים טיפול מורכב יותר. כך נשיג יעילות וניתן שירות טוב יותר למשתתפים ולמארגנים כאחד.